Nedarim
Daf 23a
וּכְשֶׁקִּידְּשׁוּ אֶת הַשָּׁנָה בְּאוּשָׁה בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן עָמַד רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אָמַר כְּדִבְרֵי רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. לֹא הָיִינוּ נוֹהֲגִין כֵּן בְּיַבְנֶה. בַּיּוֹם הַשֵּׁינִי עָבַר רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי וְאָמַר כְּדִבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. כֵּן הָיִינוּ נוֹהֲגִין בְּיַבְנֶה. וְהָתַנֵּי. קִידְּשׁוּהוּ בָרִאשׁוֹן וּבַשֵּׁינִי. רִבִּי זְעוּרָא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא 23a אוֹתָהּ שָׁנָה נִתְקַלְקְלָה. מַה בֵּין הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁינִי. רִבִּי בּוּן בְשֵׁם רַב. שָׁנָה הָרִאשׁוֹנָה וְשָׁנָה הַשְּׁנִייָה. וְהָתַנֵּי יוֹם הָרִאשׁוֹן יוֹם הַשֵּׁנִי.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
כשקידשו. תוספתא בפ''ד דר''ה ולקמיה מקשה מהא אדאמר רב תשרי לא נתעבר מימיו:
כדברי ר''י בן נורי. פלוגתא דריב''ן ור''ע בר''ה שם דף ל''ב לריב''ן כולל מלכיות עם קדושת השם ואינו תוקע ור''ע סבר כולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע:
והתני קידשוהו כו'. כלו' הרי מברייתא זו שמעינן דעשאו שני ימים ר''ה וקשיא לרב:
אותה השנה נתקלקלהמה בין הראשון לשני. כלומר שאירע להם קילקול בחשבון וטעו בין הראשון לשני ולפיכך עשו גם ביום השני קדש וכך הגי' בשביעית ועיקר:
ר' בא מתרץ מאי ביום הראשון וביום השני דקאמר שנה הראשונה ושנה השניה וליום השני לשנה הבאה הוא כדמתרץ בבבלי שם. ודחי לה הש''ס והא תני יום הראשון יום הב' אלא כדר' זעירא דאותה השנה נתקלקלה:
קִידְּשׁוּהוּ קוֹדֶם זְמַנּוֹ אוֹ לְאַחַר עִיבּוּרוֹ יוֹם אֶחָד יָכוֹל יְהֵא מְעוּבָּר. תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתָם אוֹתָם אֵלֶּא הֵם [מוֹעֲדָי]. אֵין אֵלֶּא מוֹעֲדָי. לִפְנֵי זְמַנּוֹ עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה יָמִים. לְאַחַר עִיבּוּרוֹ שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם. וּמְנַיִין שֶׁמְּעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה עַל הַגָּלִיּוֹת שְׁיָּֽצְאוּ וַעֲדַיִין לֹא הַגִּיעוּ לִמְקוֹמָן. תַּלְמוּד לוֹמַר וַידַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מוֹעֲדֵי יי֨ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. עֲשֵׂה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת שֶׁיַּעֲשׂוּם כָּל יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. וְהֵן שֶׁהִגִּיעוּ לִנְהַר פְּרָת.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
קידשוהו. החדש קודם זמנו כו' כדמפרש ואזיל קודם זמנו בכ''ט ולאחר עיבורו ביום ל''ב:
יכול יהיה מעובר. או יכול יהי' מקודש בכ''ט:
אותם הם מועדי. אשר תקראו אותם במועדם בזמנן ואין שלא בזמנן מועדי:
על הגליות שיצאו. בני גולה הרחוקים שיצאו לעלות לרגל ואינן יכולין להגיע ולעשות פסחיהן בזמנו:
והן שהגיע לנהר פרת. שנשמע שכבר באו עד הגבולי א''י ובבבלי שם לא קאמר אלא מפני גליות שנעקרו ממקומן ועדיין לא הגיעו:
אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה אֶלָּא בִיהוּדָה. וְאִים עִיבְּרוּהָ בַגָּלִיל מְעוּבֶּרֶת. הֵעִיד רִבִּי חֲנַנְיָה אִישׁ אוֹנוֹ. אִם אֵינָהּ יְכוּלָה לְהִתְעַבֵּר בִּיהוּדָה שֶׁמְּעַבְּרִין אוֹתָהּ בַּגָּלִיל. אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה בַּגָּלִיל. וְאִים עִיבְּרוּהָ מְעוּבֶּרֶת. אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה בְחוּצָה לָאָרֶץ. וְאִים עִיבְּרוּהָ אֵינָהּ מְעוּבֶּרֶת. בְּשֶׁיְּכוֹלִים לְעַבְּרָהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בְּשֶׁאֵין יְכוֹלִין לְעַבְּרָהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְעַבְּרִין אוֹתָהּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ.
Traduction
On ne déclare l’année embolismique qu’en Judée; cependant, si ce fait a été accompli en Galilée, il est aussi valable. R. Hanania habitant d’Ono atteste que si l’on ne peut pas procéder à cette déclaration en Judée, il est permis de l’annoncer en Galilée; et bien qu’en principe on ne doive pas le déclarer en Galilée, un tel fait accompli là sera maintenu valable. Mais on ne devra pas y procéder hors de la Palestine, et un tel fait accompli là ne sera pas maintenu comme valable (149)Pirké R. Eliézer, ch. 8.; toutefois, ce n’est vrai qu’en cas de possibilité de déclaration en Palestine; mais lorsque c’est impossible en ce pays, ce sera permis aussi au dehors.
Pnei Moshe non traduit
אלא ביהודה. בב''ד הקבוע ביהודה:
אם אינה כו'. ובבבלי שם גריס העיד חנניה איש אונו אם עיברוה בגליל אינה מעוברת:
יִרְמְיָה עִיבֵּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ. יְחֶזְקְאֵל עִיבֵּר חוּצָה לָאָרֶץ. בָּרוּךְ עִיבֵּר חוּצָה לָאָרֶץ. חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ עִיבֵּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ. שָׁלַח לֵיהּ רִבִּי תְלַת אִיגְרָן גַּבֵּי רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי נָתָן. בְּחָדָא כָתַב. לִקְדּוּשַׁת חֲנַנְיָה. וּבְחָדָא כָתַב. גְּדָיִים שֶׁהִינַּחְתָּה נַעֲשׂוּ תַּייָשִׁים. וּבְחָדָא כָתַב. אִם אֵין אַתְּ מְקַבֵּל עָלֶיךָ צֵא לְמִדְבַּר הָאָטָד וּתְהֵא שׁוֹחֵט וּנְחוֹנְיוֹן זוֹרֵק. קַדְמִיתָא וְאִיקְרוֹן. תִּינְייָתָא וְאִיקְרוֹן. תְּלִיתִייָא בָעֵי מַבְסַרְתּוֹן. אָֽמְרִין לֵיהּ. לֵית אַתְּ יְכִיל דִּכְבָר אִיקְרָתִנּוֹן. קָם רִבִּי יִצְחָק וְקָרָא. כְּתִיב בָּאוֹרַיתָא אֵלָּא מוֹעֲדֵי חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָֽמְרִין לֵיהּ. מוֹעֲדֵי י֨י. אָמַר לוֹן. גַּבָּן. קָם רִבִּי נָתָן וְאַשְׁלִים. כִּי מִבָּבֵל תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר י֨י מִנְּהַר פְּקוֹד. אָֽמְרִין לֵיהּ. כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר י֨י מִרוּשָׁלַיִם. אָמַר לוֹן. גַבָּן. אָזַל וְקָבַל עֲלֵיהּ גַּבֵּי רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה לִנְצִיבִין. אָמַר לֵיהּ. אֲחַרֵיהֶם אַחַרֵיהֶם. אָמַר לֵיהּ. לִינָה יְדַע מַה שָֽׁבְקִית תַּמָּן. מָאן מוֹדַע לִי דְאִינּוּן חַכְמִין מְחַשְּׁבָה דִכְוָותִי. מִכֵּיוָן דּוּ אָמַר. לָא חַכְמִין דִּכְוָותִי. יִשְׁמְעוּן לֵיהּ. מִכֵּיוַן דִּינּוּן חַכְמִין מְחַשְּׁבָה יִשְׁמַע לְהוֹן. קָם וְרָכַב סוּסְיָא. מִן דְּמָטָא מָטָא, הֵב דְלָא מָטָא נוֹהֲגִין בְּקִילקוּל.
Traduction
Ainsi, Jérémie, Ezéchiel, Baruch, ont déclaré l’année embolismique hors de la Palestine (vu l’impossibilité d’agir autrement qu’en exil), et c’est ce que fit aussi Hanania, neveu de R. Josué. A ce propos, Rabbi lui adressa trois lettres par R. Isaac et R. Nathan: dans l’une, il célébrait la sainteté de Hanania (faisant son éloge); dans la seconde il écrivit: ''Les agneaux (élèves) que tu as laissés ici sont devenus des boucs'' (ils ont grandi, comme p. ex. les porteurs, R. Isaac et R. Nathan, qui méritent des égards); enfin, dans la troisième, il dit: ''Si tu n’acceptes pas pour toi (et tes subordonnés) l’ordre des fêtes selon notre fixation (150)'''''' Si tu veux te soustraire à notre comput, sors de notre giron ''''.'', va au désert des ronces (151)(Gn 50, 10)., sois le sacrificateur, et que Nehonias asperge le sang de tes victimes (soit ton aide)''. En lisant la première lettre, Hanania fit honorer les porteurs; en lisant la seconde, il leur renouvela les honneurs; mais en lisant la troisième, il voulut les conspuer. -Tu ne le peux plus, lui dirent-ils, car tu nous as déjà grandement honorés. Sur quoi R. Isaac se leva, et, invoquant le texte biblique, demanda s’il est écrit dans la Loi: Voici les fêtes de Hanania, le neveu de R. Josué? -Non, dirent les assistants, il est écrit (Lv 23, 44): les fêtes de l’Eternel (non celles de Hanania). -C’est chez nous, répliqua R. Isaac, que ces fêtes sont telles (non chez vous, où le comput a une origine non palestinienne). Puis, R. Nathan se leva à son tour et acheva cette exégèse en disant: est-il écrit que la Loi sortira de Babel et la parole divine du fleuve Pekod? -Non, fut-il répondu, il est dit (Is 2, 3): car la Loi sort de Sion et la parole divine émane de Jérusalem. C’est le cas chez nous, répliqua R. Nathan, (par notre fixation intérieure du comput). R. Hanania alla alors protester contre cette mesure de Rabbi auprès de R. Juda b. Bethera à Necibin, qui lui dit: c’est eux qu’il faut suivre (Rabbi et ses disciples). -Mais, répliqua R. Hanania, ne sais-je pas qui j’ai laissé là bas? Comme alors ils n’étaient pas encore très capables, qui m’assure que ce sont des savants, capables d’établir les calculs du calendrier aussi bien que moi? – Crois-tu, riposta R. Juda, parce que tu dis qu’ils ne sont pas aussi savants que toi, qu’ils t’écouteront? Au contraire, précisément parce qu’ils prétendent savoir calculer comme toi, on les écoutera de préférence (ayant établi le comput en Palestine même). Sur quoi, R. Juda monta à cheval faire connaître au loin (annonça aux juifs en exil l’époque des fêtes); où il put arriver, on rétablit les dates (correctement); mais où il ne put pas arriver, on les célébra avec incorrection (selon le faux comput).
Pnei Moshe non traduit
חנניה בן אחי ר' יהושע. האי עובדא מייתי לה ברכות סוף הרואה קצת בנוסחא אחרת:
גבי. על ידי ר' יצחק ור' נתן:
בחדא כתב לקדושת חנניה. שהיו משבחו ומזהירו שיחזור בו מחמת קדושתו וחסידתו:
גדיים שהנחת נעשו תישים. ולא תאמר שלא הנחת כמותך בא''י שעכשיו יש גדולים כמותך:
ובחדא כתב. להראות לו אח''כ כשלא יקבל:
ונחוניון. הוא נחוניא שהיה ראש הגולה בימיו:
קדמיתא. כשקרא כתב הראשין כיבדם להשלוחים וכי בשני וכשראה אגרת הג' רצה לבזותם ואמרו לו שוב אין אתה יכול לבזות אותנו שכבר נתפרסם מהכבוד שכיבדתנו:
אמר לון גבן. אצלינו כך הוא כתוב מועדי ה' אבל אצליכם אינם אלא מועדי חנניה מאחר שהוא קובע שנים בח''ל ואינם מוסכמים מהשם:
אזל. חנניה וקבל עליה דרבי לפני ר''י ב''ב על שכתב לו כן:
אחריהם אחריהם. ראוי לילך ויפה כתב לך שאין ראוי לקבוע שנים בח''ל:
לינה ידע. וכי איני יודע למי הנחתי שם שאינם חכמים כמותי ומי מודיעני שהן חכמים ויודעים לחשב תקופות ומזלות כמוני ועליהם להביא ראיה שיודעים הם:
מכיון. הם דברי ר''י בן בתירא שהשיב לו וכי מכיון דאת אמר שהן אינם יודעים לחשב ישמעון לך אדרבה מכיון שהם אומרים שיודעים הם לחשב כמותו להם שומעין שאין לחשב ולקבוע בח''ל אלא במי שנודע ודאי שאין כמותו בא''י:
קם. ר''י ורכב סוסיה להודיע לגולה זמן קביעת המועדות על פי חשבון א''י:
הן דמטא מטא. במקום שהיה יכול להגיע הגיע ובמקום שלח הגיע עדיין נוהגין בקילקול שעושין ע''פ קביעות ח''ל:
Nedarim
Daf 23b
משנה: מִן הָעֲדָשִׁים אָסוּר בָּאֲשִׁישִׁים וְרִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. מִן הָאֲשִׁישִׁים מוּתָּר בָּעֲדָשִׁים.
Traduction
Celui qui s’interdit les lentilles ne mangera pas non plus de lentilles écrasées au miel; R. Yossé le permet. Mais si l’on interdit cette dernière sorte, les lentilles en général sont permises.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אסור באשישים. בפת שמעורבת בו קמח עדשים דיש בכלל עדשים אשישים:
מן האשישים מותר בעדשים. דאין עדשים בכלל אשישים ואין הלכה כרבי יוסי בתלתא בבי דמתני':
משנה: הַנּוֹדֵר מִן הַכְּרוּב אָסוּר בְּאִיסְפָּרָגוֹס מִן הָאִיסְפָּרָגוֹס מוּתָּר בַּכְּרוּב. מִן הַגְּרִיסִים אָסוּר בַּמִּקְפָּה וְרִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. מִן הַמִּקְפָּה מוּתָּר בַּגְּרִיסִין. מִן הַמִּקְפָּה אָסוּר בַּשּׁוּם וְרִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. מִן הַשּׁוּם מוּתָּר בַּמִּקְפָּה.
Traduction
Celui qui fait vœu de s’abstenir de choux cramba ne pourra pas manger non plus d’asperge asparago'', comprise dans le premier genre); mais celui qui fait vœu de s’abstenir de ce dernier légumineux (spécial) peut manger des choux. Celui qui s’interdit des pois cassés ne peut pas manger de bouillie (semblable d’aspect); R. Yossé l’autorise. Celui qui s’interdit de la bouillie peut manger pourtant des pois cassés (154)Quoiqu'ils servent parfois à la bouillie et sont souvent joints au mets, d'ordinaire on les emploie à part., mais non des oignons écrasé (155)Joints d'ordinaire au mets.; R. Yossé permet aussi ces derniers. Celui qui s’interdit les oignons peut manger de la bouillie.
Pnei Moshe non traduit
מתני' איספרגוס. מין כרוב הוא פ''א אספרגוס המים ששלקו בהם הכרוב:
מותר בכרוב. דאין כרוב בכלל איספרגוס:
מן הגריסים אסור במקפ'. אפי' אם נתנו במקפ' שעדיין שם גריסין עליו:
ור' יוסי מתיר. דקסבר אין מקפה בכלל גריסין:
מן המקפה מותר בגריסין. דלא תימא כי היכי דהנודר מן המקפה אסור בשום וכן יהא אסור בגריסין משום שדרך לעשות הגריסין מקפה קמ''ל דלא דמי משום שהשום רגילין ליתן בכל מיני מקפה ליתן טעם והשום הוא המקפה אבל אין עושין מגריסין לבדן מקפה אלא מכמה מינים עושים מקפה:
הלכה: מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. שֵׁם אָבִיו קָרוּי עָלָיו. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי הַנּוֹדֵר מִן הַיַּיִן מוּתָּר בְּקוֹנְדִּיטוֹן.
Traduction
Pourquoi R. Yossé permet-il ici le dérivé, qu’il interdit plus haut (6, 6)? -Là (pour le lait), c’est en raison du nom originaire de l’interdit (le lait). Aussi, selon R. Yossé, celui qui s’est interdit par vœu de boire du vin pourra boire du conditum (vin épicé, qui ne porte plus le nom d’origine).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מה טעמא דרבי יוסי. דמתיר במקפה של גריסין ומאי שנא מהנודר מהחלב דאוסר רבי יוסי בקום ומשני שאני קום דשם אביו קרוי עליו שקורין אותו. קומא דחלבא אבל במקפה קורין אותו מקפה סתם:
על דעתיה דרבי יוסי הנודר מן היין מותר בקונדיטון. משקה שמשימין בו דבש ויין ופלפלין דלא נקרא ע''ש יין:
הלכה: רִבִּי יָסָא אֲזַל לְגַבֵּי רִבִּי יוֹסֵי וְאַפִּיק קוֹמוֹי טְלוֹפְחִין מְקַלְייָן וּטְחִינָן וּמְגַבְּלָן בִּדְבַשׁ וּמְטוֹגָן. אֲמַר לֵיהּ. אִילֵּין אִינּוּן אֲשִׁישִׁין שֶׁאָֽמְרוּ חֲכָמִים.
Traduction
– R. Yassa étant allée rendre visite à R. Yossé, celui-ci lui offrit des lentilles grillées, pulvérisées, pétries au miel et frites à la poêle. Voilà, dit-il, les Ashishin (lentilles au miel) dont parlent nos sages (6, 11).
Pnei Moshe non traduit
גמ' טלופחין. עדשים צלוין וטחונים ומגובלי' בדבש ומטוגן וא''ל אילין אינון אשישים שאמרו חכמים דהוו בכלל עדשים לפי שנעשו מעדשים:
מִן הַכְּרוּב אָסוּר בְּאִיסְפָּרָגוֹס כול'. מִן הַגְּרִיסִין אָסוּר בַּמִּקְפָּה. וְהוּא שֶׁיְּהֵא רוּבָּן גְּרִיסִין. מִן הַמִּקְפָּה אָסוּר בַּשּׁוּם. וְהוּא שֶׁיְּהֵא רוּבָּן שׁוּם. וְהָכָא אַתְּ מְהַלֵּךְ אַחַר הַטַּעַם וָכָא אַתְּ מְהַלֵּךְ אַחַר אַחַר הָרוֹב.
Traduction
''Celui qui s’interdit de manger des pois cassés ne peut pas manger de bouillie'', pourvu que la majeure part se compose de pois (c’est le motif de l’interdit). ''Celui qui s’interdit de la bouille ne peut pas manger d’oignon écrasé'', à supposer aussi que la majeure part de ladite bouillie se compose du même élément. Or, d’où vient qu’en cas d’interdit de la bouillie, il soit défendu de manger des oignons, tandis qu’il est permis de manger des pois? C’est que, pour l’oignon (joint à bien des plats), on se réfère au goût; tandis que pour les pois (qui ne forment pas le seul mode de bouillie), on tient compte de la majeure part.
Pnei Moshe non traduit
והוא שיהא רובן גריסין. רוב של המקפה הוא גריסין ואז שם גריסין עליה:
ופריך מן המקפה אסור בשום כו'. כלומר ובשום נמי אם דרך ליתן הרבה שום מסתמא דעתו נמי על השום וקרי לה מקפה וא''כ מאי שנא דמן המקפה אסור בשום ומותר בגריסין ומשני הכא את מהלך אחר הטעם כו' כלומר דלא דמי דבשום הולכין אחר הטעם ואפילו אין דרך ליתן ממנו הרבה והילכך הנודר מן המקפה אסור בשום משום דדרך ליתן שום בכל מקפה אבל אין דרך לעשות מגריסין לבד מקפה והולכין בו אחר הרוב והילכך הנודר מן הגריסין אסור במקפה אם הגריסין הרוב אבל הנודר מן המקפה מותר בגריסין דלא היה דעתו אלא על המקפה וגריסין לא קרו מקפה:
כְּתִיב 23b וְאֶל יֶתֶר זִקְנֵי הַגּוֹלָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בְּיוֹתֵר הֵן חֲבִיבִין עָלַי זִקְנֵי הַגּוֹלָה. חֲבִיבָה עָלַי כַּת קְטַנָּה שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִסַּנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ. כְּתִיב הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף. וְאַתְּ אֲמַר הָכֵן. רִבִּי בְּרֶכְיָה בְשֵׁם רִבִּי חֶלְבּוֹ וְרַבָּנִין. רִבִּי בְּרֶכְיָה אָמַר. הֶחָרָשׁ אֶלֶף וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף. וְרַבָּנִין אָֽמְרֵי. כּוּלְּהוֹן אֶלֶף. רִבִּי בְּרֶכְיָה בְשֵׁם רִבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר. אֵילּוּ הַחֲבֵירִים. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. אֵינוֹ הַבּוּלֶוְוטִין.
Traduction
Il est écrit (Jr 29, 1); Jérémie envoya au reste des anciens de la captivité. Du terme reste (superflu) on déduit que l’Eternel semblait dire ceci: J’ai beaucoup d’affection pour les anciens de la captivité, et pourtant je préfère encore un petit groupe de Palestiniens au grand Sanhédrin complet hors de la Terre-Sainte. Il est dit (2R 24, 14): Avec les charpentiers et les serruriers au nombre de mille (152)Pris au dehors. Allusion aux savants, qui sont comparés à des ouvriers.; comment donc se fait-il qu’ici il soit tenu si peu de compte des sages du dehors? R. Berakhia, au nom de R. Helbo, et les autres sages sont en désaccord à ce sujet: selon le premier, chacune de ces deux catégories s’élevait au chiffre de mille (et les premiers se sont trouvés absorber les suivants); selon les autres sages, il n’y avait en tout que mille (selon eux, il y a équivalence entre les deux séries). R. Berakhia dit au nom de R. Helbo que l’on entend par là les compagnons d’étude; selon les autres sages, ce sont les préposés bouleutai aux corps de métier (et, par conséquent, inférieurs aux sages en savoir religieux).
Pnei Moshe non traduit
כתיב ואל יתר זקני הגולה. ודריש יתר מלשון חשיבות שאמר הקב''ה חביבין עלי זקני הגולה ביותר ואעפ''כ חביבה עלי כת קטנה שבא''י יותר מסנהדרי גדולה שבח''ל:
כתיב החרש והמסגר אלף ואת אמר הכין. כלומר דמקשי על הא דקאמר חביבה כת קטנה שבא''י כו' הא זקני הגולה הוו חשיבי טפי כדדריש לה בגיטין דף פ''ח חרש בשעה שפותחין בד''ת הכל נעשו כחרשין מסגר כיון שסוגרין שוב אין פותחין וכדאמר נמי שם דצדקה עשה הקב''ה שהגלה גלות צדקיהו ועדיין גלות יכניה קיימת שילמדו תורה לאלו הגולים אחריהם לפי שרוב חכמי התורה מהם היו אלמא זקני הגולה חשובים ביותר ולא משני מידי:
ר' ברכיה. איידי דאיירי בהאי קרא מייתי לה לפלוגתייהו דר' ברכיה ורבנן:
אילו החברים. שכלם חכמים היו:
אלו הבולווטין. השרים והחשובים. ואפשר לומר דאדלעיל קאי דלרבנן דאמרי בלווטין לא קשה מידי שלא היו חכמים כ''כ ולכך מייתי לה הכא:
רִבִּי חוֹשַׁעְיָה כַּד הֲוָה מְקַבֵּל סַהֲדָיָא בְּעֵין טָב הֲוָה אֲמַר לוֹן. הֲווֹן יָֽדְעִין כַּמָּה עֵדוּת יוֹצֵא מִפִּיכֶם. כַּמָּה שְׂכַר בָּתִּים יוֹצֵא מִפִּיכֶם. אָמַר רִבִּי אֲבִינָא. אִין כָּךְ הוּא אֲפִילוּ דִינֵי נְפָשׁוֹת. בַּת ג̇ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד בָּא עָלֶיהָ הֲרֵי זֶה בִסְקִילָה. נִמְלְכוּ בֵית דִּין לְעַבְּרוֹ וּבָא עָלֶיהָ אֵינָהּ בִּסְקִילָה. אָמַר רִבִּי אָבוּן. אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גּוֹמֵר עָלַי. בַּת ג̇ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד נִמְלְכוּ בֵית דִּין לְעַבְּרוֹ בְּתוּלִין חוֹזְרִין וְאִם לָאו אֵינָן חוֹזְרִין.
Traduction
Lorsque R. Oshia recevait à En-Tab les témoignages au sujet de la néoménie, il prémunissait les témoins de bien songer à la gravité de leur déposition (en raison de la reproduction de cet avis par tous les autres messagers) et au préjudice qui peut en résulter pour le salaire mensuel des ouvriers (si le mois est diminué ou augmenté d’un jour). S’il en est ainsi, dit R. Abina, il faut aussi faire ressortir qu’il peut y avoir une conséquence de condamnation capitale, car si un homme a cohabité avec une fiancée âgée de 3 ans et un jour, il est passible de la lapidation; mais si le tribunal, après délibération, décide d’augmenter le mois précédent d’un jour, l’époque qui entraîne la peine capitale n’est pas atteinte, et l’homme échappe à la lapidation. R. Abin interprète ainsi (153)''V. ci-dessus, (Ketubot 1, 2), fin; (Sanhedrin 1, 2).'' ce verset (Ps 57, 3): J’invoque le Dieu d’en haut, qui achève (défend) ma cause; si une fille (en cas de cohabitation) a juste trois ans et un jour (à la fin d’une année lunaire imparfaite) lorsque le tribunal se propose d’accroître l’année d’un mois, la virginité revient à l’enfant déflorée; au cas contraire, elle ne revient pas.
Pnei Moshe non traduit
רב הושעיה. כשהיה מקבל עדות החדש בעין טב שהיה שם בית וועד לקבל עדות החדש ולקדשו:
הוון ידעין. שתזהרו מלהעד שקר שכמה עדות יוצא מפיכם שעל ידי עדותכם אתם גורמים להלקוח לאותם המחללים ועושין מלאכה באנו המועדות שנקבעים על פיכם:
כמה שכר הבתים יוצא מפיכם. שאף הן תלוין בקביעות החדש מלא או חסר והשוכר מפסיד היום שחסר:
אין כך הוא. אם כך אתה מדקדק יש לך לומר אפי' דיני נפשות תלוין ע''פ עדותן כדמפרש ואזיל בת ג' שנים ויום אחד אם בא עליה והיא מאורסה ה''ז בסקילה שראויה לביאה היא ואם נמלכו ב''ד לעבר החדש עדיין אינה בת ביאה ואינו חייב בסקילה ועכשיו כשהעדים מעידין שראו החדש אינם יכולים לעברו ונמצא זה נסקל על ידן:
אקרא וגו'. כדאיתא בפ''ק דכתובות סוף הלכה ב':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source